בסיפורו של הגיאולוג איתן אייזנברג על שדה הגז לוויתן, כותב איתן בין השאר “כך נוצר השם ‘לוויתן’ למאגר”:

“…לאחר שקיבלנו את היתר ‘רציו-ים’, שלח לי יענקל’ה (ד”ר מימרן, הממונה על ענייני הנפט באותם ימים), תקליטור עם עבודתם של גרדוש, דרוקמן ואחרים על אגן הלבנט. העבודה הייתה מקיפה, יפה ומרשימה. בוצע בה שימוש בכל החומר הגיאופיזי שעמד לרשות הממשלה. המחברים קראו למבנה C באותה עבודה בשם Leviathan ולמבנה A בשם Jonah. אימצתי גם אני את השמות האלה, מתוך כבוד למחברים ומכיוון שהשם לוויתן היה תואם למבנה הענק, שכן לוויתן הוא דג גדול מאוד. כך, כשנפגשתי עם אנליסטים ועיתונאים השתמשתי בשם ‘לוויתן’, והוא הושרש עד היום. אני מצר על כך שאחרים קראו למבנה A בשם ‘מירה’ ולא כיבדו את השם ‘יונה’ כמקובל במחוזותינו”.

והנה טורו של ד”ר מיכאל גרדוש, המנהל את תחום הגיאולוגיה והגיאופיזיקה ביחידת הנפט במשרד התשתיות, האנרגיה והמים, כפי שהופיע בגלובס לאחרונה: