עד לאחרונה היתה ישראל תלויה באנרגיה מיובאת. אחר כך אדם אחד מצא שדה גז ענקי – והפך את מגזר האנרגיה לגמרי. גם באירופה ניתן יהיה לספק מהמזרח התיכון בעתיד.

כשגילה איתן אייזנברג את “לויתן”, לא היה לו מושג שיהיה מספיק גז בשדה מחוץ לחוף כדי לכסות את צורכי החשמל של ישראל בארבעים השנים הבאות וגם להשאיר משהו לייצוא. “ישראל נחשבה לארץ יבשה במשך עשרות שנים”, הוא אומר. היום אייזנברג הוא הגיאולוג המפורסם ביותר בישראל, הרוויח מיליונים והוא עדיין מחפש פיקדונות חדשים שאיש לא האמין בהם במשך זמן רב. סיפורו שקוע עמוק במעבר האנרגיה הישראלי.

אדם בעל עיניים טובות יכול לראות כחמישה קילומטרים מחוף חיפה לאופק. זה לא מספיק רחוק כדי לזהות את מערכת המסוע של “לויתן”. ובכל זאת, פלטפורמת הגז אינה רחוקה, היא עומדת על קצה הצלחת היבשתית. בתוך עשר שנים, ישראל רוצה לוותר לחלוטין על ייצור חשמל בפחם. עד לאחרונה, המדינה עדיין תלויה לחלוטין ביבוא אנרגיה. עכשיו ההמרה של תחנות כוח לגז כבר בעיצומה.

אייזנברג יושב בחדר ישיבות של חברתו בתל אביב, לבוש בחולצה שחורה קצרת שרוולים, ג’ינס שחורים וצניעות ידידותית מתפשטת. הוא עכשיו בן 82, אבל הוא לא רוצה להפסיק. בישראל הוא נקרא “מר לויתן”. השדה נותר בלתי מוכר במשך זמן רב. בשנת 2004 יצאה בריטיש גז מישראל: קידוח הגז מחוף ישראל נחשב יקר מדי ומסוכן, בשל הטבע הגיאולוגי והאזור הפוליטי הפכפך.

בריטיש גז עשתה עבודה טובה, אבל לפעמים זה צריך עוד יותר סבלנות, אמון ומחקר נתונים קפדני, אומר אייזנברג. הוא מעדיף לעבוד לבד בקרוון, שם הוא יכול להסתמך ללא הפרעות על תוצאות המדידה ועל ניסיונו. מתבודד, שהצליח בכל זאת לשכנע את אנשי הכספים רבי-העוצמה שלו.

“אני מעדיף לא לספר לך על ההתנגדות שחוויתי בחיי”, אומר אייזנברג. אבל הוא מספר על סיני. לאחר המלחמה ב -1967 כבשה ישראל גם את חצי האי המצרי וחיפשה מחפשי עבודה. אבל כמעט אף אחד לא רצה להגיע לשם, כי היה ברור שהסיני יישאר רק תחת שלטונה של ישראל. זה היה צפוי להיות שבועות, לכל היותר חודשים. אייזנברג ניצל עדיין כסטודנט ונלקח.

מבצע סיני היה בית הספר הטוב ביותר שלו. “אלה היו הזמנים בארץ: אם אתה יכול לעשות משהו, עשה את זה”. אייזנברג נולד בנס ציונה, בנה הצעיר של משפחה מהגרים אוקראינית. השירות הצבאי שלו הופיע כסיור. “אני הובלתי את החיילים, ובדרך הסתכלתי במאובנים ותצורות סלע”. ברגע שהוא נתקל ברצועת סלע לבנה, הוא נזכר, “ואתה מתחיל לתהות מה זה”.

אייזנברג נשאר סקרן ולמד גיאולוגיה. המומחיות בייצור נפט באותה עת לא הייתה ישראלית. עד מהרה מונה אייזנברג למנהל, גייס מומחים מצפון אמריקה והכפיל את הייצור היומי ל -120 אלף חביות.

אז ישראל עשתה שלום עם מצרים, החזיר את סיני ולכן גם את מפעלי השמן. ישראל היתה שוב ארץ יבשה. אז נסע אייזנברג לאמריקה. “בטקסס למדתי לדבר עם האמריקנים”. רק ב -1992 הוא חזר לממשלת ישראל כדי לפתוח חיפושי נפט לחברות פרטיות. בסוף שנות התשעים הם גילו את “נועה”, שדה גז קטן ראשון בים התיכון.

חסר משמעות מבחינה מסחרית, אבל סימן חשוב לאייזנברג. “בדלתא של הנילוס התגלו גם שדות גז באותו זמן, כך שידעתי שגם לישראל יש פיקדונות גדולים”. הגיאולוגיה של הדלתא משתרעת על החוף הצפוני של הים התיכון. עם זאת, רבים אמרו אז כי מימי ישראל אינם ראויים.

אייזנברג חיפש נותני חסות. הוא מצא את המשפחות לנדאו ורוטלוי, שהן מן העשירות בארץ. אייזנברג אומר כי כישורי המשא ומתן שלו שנרכשו באמריקה, ומודל לחיסכון במיסוי מהממשלה עזר לו: המשפחות הסכימו בתנאי שאייזנברג ישתתף בחברה. הם ייסדו את חברת רציו, אייזנברג מחזיק רק מתחת לעשרה אחוזים. היחס התחיל קטן, ולכן בריטיש גז קיבלה את היתרי החיפושים המבטיחים ביותר.

הבריטים ניגשו אליו ברצינות “, אומר אייזנברג, תוך שימוש בסייסמוגרפים תלת מימדיים ורכישת נתונים זמינים. “היו להם ספינות מעל לויתן, אבל לא מצאו אותה”. במקום זאת, בריטיש גז גילתה את שדה תמר, הפיקדון השני בגודלו בישראל, אך קטן בהרבה, בהשוואה ללויתן. כדי לחלוק את הסיכון והעלות של קידוח עמוק במים, ביקשו הבריטים שותפים. “113 חברות הביטו בנתונים, אף אחד לא רצה להשקיע”, אומר אייזנברג.

אז ב -2004 עזבו הבריטים את ישראל. רק שנתיים לאחר מכן, ממשלת ישראל פתחה את המים למשקיעים חדשים. חברת החשמל הישראלית השתלטה על תמר, אייזנברג קיבל מה שנשאר. “לקחתי מה שיכולתי לקבל”, הוא אומר. קיבלה רשיונות חיפוש במשך 18 חודשים. הכסף לא הספיק, אייזנברג נזקק למימון חדש. הוא התקשר לטקסס. “יש לי חבר בפורט וורת ‘שמחזיק בחברת נפט, והוא אמר לי שאף אחד בעולם לא יעשה את זה כי אף אחד לא מכיר את ישראל”. הטקסני הציע לחפש שותפים מקומיים. לבסוף, השתתפה דלק. כמפעילים טכניים, הם זכו החברה האמריקאית נובל.

בקיץ 2010, התגלית הגיעה. אייזנברג, שותפיו הישראלים וטקסס, נפגשו ביוסטון, שם הציג ראש צוות המחקר את תוצאות החיפוש: לווייתן היה 470 מיליארד מטר מעוקב של גז. לאייזנברג יש גרון יבש: “שאלו אותי אם אני מרוצה מהתוצאה, לא יכולתי לענות”. היום, אחד מניח כמות גדולה עוד יותר. סוף 2019 צריך להתחיל הייצור. בינואר עיגן ספינה מיוחדת את מתקן הקידוח על קרקעית הים.

אם הכל יתנהל לפי התוכנית, ישראל לא רק תהפוך לספקית גז עצמאית, אלא גם ליצואנית. עם ירדן, ישראל חתמה על הסכם על אספקת גז קטנה, וצנרת נמצאת בבנייה. לאחרונה נפגשו בקהיר נציגים משש מדינות ים-תיכוניות כדי ליצור פורום להצביע על נתיבי סחר גז ותחבורה.

לראשונה מזה שנים ביקר במצרים שר ישראלי. שוק אנרגיה משותף יכול גם לקרב את ישראל ואת מדינות ערב לפוליטיקה. על מסופי LNG במצרים, הגז הישראלי יימכר מעבר לים התיכון.

אם כי לא מציאותי, צינור מישראל לאירופה: ממשלת ישראל מפרסמת נמרצות על זה, אבל העלות של עשיית הגז לאור הנוכחות הישראלית הקטנה יחסית לא תהיה תחרותית. עם זאת, ארצות הברית היא גם דוחפים את הפרויקט כדי להסיר את אירופה מן הספק הגז הרוסי. בין אם העסקה נעשית תלויה בפוליטיקה.

אייזנברג אומר שהפוליטיקה היא לא העניין שלו. הוא מתעניין במינרלים, בפיקדונות חדשים. הוא היה רק ​​במוזמביק וטנזניה, ולאחרונה רכש זכויות בגיאנה. אייזנברג גאה בכך שקבוצה ישראלית בוחנת את העולם כעת. יחד עם תורמים לה רציו שלוחת רציו פטרוליום נוסדה, שמניותיה נסחרים בבורסה מאז 2017 כמו כן עורר לויתן את עתודות הנפט של אייזנברג. הוא מדבר על מאות מיליוני חביות. “בקרוב נוכל לעבוד בעומק של חמישה ק”מ”, אומר אייזנברג. כמובן שגם הוא יהיה שם.