בשיאו של הקיץ הלוהט בטקסס

היה זה באולם ממוזג וגדול. ג'ון, אדם רחב וגבוה, עמד מולנו ובאופן איטי ומרגיז הסביר את משנתו הגיאולוגית הסדורה להפליא. הוא הסביר, נדבך על נדבך, איך בוצע הסקר הסייסמי ואילו שכבות נבחרו למיפוי, מה נראה ומה הן הבעיות שבהן נתקלו בביצוע האינטרפרטציה. ישבתי, מכווץ קמעה, בקצה השולחן המרוחק. בקושי שמעתי את המילים וחשבתי לעצמי: "ג'ון, קדימה, תגיד כבר את העיקר – כמה גז יש במבנה". אולי חלפה שעה שלמה, אבל בסוף שמעתי אותו אומר: "16 טריליון רגל מעוקב גז".

ערפל כיסה את חושיי, גופי סמר, יגאל טפח בחוזקה על שכמי וגדעון שאל באירוניה: "אתה מסתפק בכמות הזו?". לשוני כבדה, שמעתי את עצמי ממלמל משהו, לא זוכר מה. הערכותיי התאמתו מעל ומעבר, שנים של ציפייה הגיעו אל סופן. אנחנו, חבורת ישראלים וטקסנים מעונבים, כיאה למעמד החשוב, נתכנסנו ביוסטון, טקסס, ב-2 ביוני 2010 כדי לשמוע ממפעילת העסקה המשותפת על תוצאות הסקר הסייסמי התלת ממדי שבוצע לאחרונה בחמשת הרישיונות הידועים בשם "רישיונות רציו-ים". הופתענו מהתוצאות – גם מהערכת גודל המאגר וגם מהערכת הסיכויים למצוא אותו – 50%. היה ברור כעת, לקראת סוף השנה אנחנו עומדים לבצע קידוח שייקרא "לוויתן-1".

רציו חיפושי נפט מקבלת החלטה להשקיע בים

בסוף שנת 1992 הוקמה רציו ע"י משפחות לנדאו (40%), רוטלוי (40%), צפרירי (10%) וכותב שורות אלה (10%), במתכונת של שותפות מוגבלת. הייתה ברורה לכולם חלוקת העבודה: מנהלי השותפות דואגים לגייס כספים ולקבל החלטות ואני דואג לפן המקצועי-אופרטיבי. כשהיו שואלים אותי "איפה ממוקם המשרד שלכם?", הייתי עונה בצחוק "אצלי בטנדר". כספים היו במשורה, לכן התרכזנו בפרוספקטים (כלומר, בפרויקטים לחיפושי נפט) זולים יחסית ביבשה. הפעילות בים הייתה יקרה מדי עבורנו. התאכזבנו לא פעם, שותפויות דומות לזו שלנו כבר התפרקו, אבל אנחנו התמדנו והאמנו שיגיע היום שבו נמצא נפט כלכלי (כלומר נפט וגז, כפי שאנו מפרשים ביטוי זה).

בעבר כבר התגלה נפט לא כלכלי בקידוחים בים. בשנת 1999 נתגלה שדה "נעה" – שדה גז ימי. התגלית הביאה לשינוי מדיניות ברציו. החלטנו כי את מעט המשאבים שברשותנו נשקיע בים. האמנו שבים ישנם סיכויים טובים יותר בהשוואה ליבשה. קיבלנו החלטה לפיה כדאי לקחת חלק קטן בקידוחים ימיים מאשר חלק פעיל מאוד בקידוחים יבשתיים (מאז הקמתה של רציו אספנו חומר גיאו-פיזי שכיסה את מרבית הים הכלכלי של מדינת ישראל).

היה זה שינוי מדיניות שהביא לשינוי בצורת העבודה. בשנת 2000 רכשנו תחנת עבודה לאינטרפרטציה סייסמית והפעלנו יועצים גיאופיזיקאים חיצוניים. התחלתי לבצע אינטרפרטציה בעצמי בעזרת תחנת העבודה שרכשנו.

"איתן עושה לי חור בראש עם אגן המלח שלו"

בתחום חיפוש נפט והפקתו, ידוע בכל העולם, כי שכבות מלח משמשות כסלע חיפוי מצוין, היוצר מאגרים ולא מאפשר לנפט לברוח מהמאגרים ולצוף כלפי מעלה. שכבת מלח עבה בת כ-1.5 – 2.0 קילומטרים נמצאת מתחת לים התיכון הישראלי והיא מתחילה כ-30 ק"מ מערבית לחוף. כבר בשנת 2002 קיבלתי מושג על המיקום, האופי והגודל של המבנים המצויים מתחת לשכבת המלח. נתתי להם את השמות A, B, C ואת יתר המבנים, הפחות משמעותיים, סימנתי בעיגולים שחורים.

[חשיבותם של מבנים אלו הייתה ברורה לי, מכיוון שבעבר, במשך כשבע שנים, עסקתי בהפקת מבנים דומים, מתחת למלח זהה באופיו ובגילו בשדות הנפט שהיו בשליטת ישראל במפרץ סואץ. יזמתי גם את חיפושי הנפט במפרץ סואץ, בהם התגלה שדה הנפט "עלמה"].

בכל פעם שניתנה לי הזדמנות, הייתי מטיף למנהלים ה"צעירים" יגאל וליגד שעלינו לחפש נפט באזור המחופה בשכבת המלח. אנשי המקצוע קוראים לו "אגן המלח". הופתעתי מכך, אבל המנהלים נסחפו באמונתי, למרות שפעם אחת שמעתי את אחד מהם אומר לחברו "איתן עושה לי חור בראש עם אגן המלח שלו".

צ'רלי סוגר לנו את הים

בסוף המאה ה-20 ובתחילתה של המאה ה-21, רוב שטחי הים העמוק בישראל ניתנו כזכויות נפט לחברת "בריטיש גז" (BG) הבריטית הגדולה, ולכן הים נסגר לחיפושי נפט לכמה שנים, עד לחודש מארס 2006. זאת, כנראה, מתוך אמונה שבריטיש גז תבצע חיפושי נפט יסודיים ואין צורך בהפרעות מצד הגורמים הישראלים (צ'רלי = ד"ר דרוקמן, הממונה על ענייני הנפט באותם ימים).

בשנים האלה פותחו על ידי BG ושותפים ישראלים שחברו אליהם, שני פרוספקטים מעניינים: "תמר" המסומן אצלי כמבנה B ו"דלית" המסומן אצלי בעיגול שחור. בריטיש גז החליטו לא לקדוח את הפרוספקטים שיצרו. עד היום לא ברור לי למה נטשו את תמר ולא הבחינו בפוטנציאל של מבנה C – שלימים נקרא "לוויתן".

בשנת 2006, עם פתיחת הים העמוק לחיפושי נפט, ביצענו ניסיון לקבל זכויות נפט, זכויות במבנים A ו-C ובמבנים הידועים כיום כ"רישיונות פלג'יק". לצערנו, השטח ברובו ניתן לאחרים. לרציו נותר שטח קטן באופן יחסי לאתרים דומים בעולם, שכונה "רציו-ים". השטח ניתן לנו בפברואר 2007.

כך נוצר השם "לוויתן" למאגר

לאחר שקיבלנו את היתר "רציו-ים", שלח לי יענקל'ה (ד"ר מימרן, הממונה על ענייני הנפט באותם ימים), תקליטור עם עבודתם של גרדוש, דרוקמן ואחרים על אגן הלבנט. העבודה הייתה מקיפה, יפה ומרשימה. בוצע בה שימוש בכל החומר הגיאופיזי שעמד לרשות הממשלה. המחברים קראו למבנה C באותה עבודה בשם Leviathan ולמבנה A בשם Jonah. אימצתי גם אני את השמות האלה, מתוך כבוד למחברים ומכיוון שהשם לוויתן היה תואם למבנה הענק, שכן לוויתן הוא דג גדול מאוד. כך, כשנפגשתי עם אנליסטים ועיתונאים השתמשתי בשם "לוויתן", והוא הושרש עד היום. אני מצר על כך שאחרים קראו למבנה A בשם "מירה" ולא כיבדו את השם "יונה" כמקובל במחוזותינו.

על 5 דברים העולם עומד

חמישה משתנים מבססים מערכת נפט:

• סלע מקור – מכיל את החומר האורגני המספק את הנפט.
• בגרות – כדי להפיק נפט, סלע המקור חייב להיות שרוי בטמפרטורה גבוהה מ-90 מעלות צלסיוס.
• מאגר – סלע נקבובי שמסוגל להכיל נפט.
• נדידה – קשר הידראולי בין סלע המקור למאגר שמאפשר נדידה של נפט למאגר.
• סלע כיסוי – סלע זה שומר שהמאגר לא ידלוף והנפט לא יצוף מעלה.

כאן לא אפרט על סלעי המקור – אבל ארחיב מעט על יתר המשתנים. בשנות ה-90 אספתי נתונים על טמפרטורות שנרשמו בתחתית של כמה קידוחים באגן הלבנט. ככל שמעמיקים, כך עולה הטמפרטורה כידוע, בד"כ בקצב של כ-27 מעלות צלסיוס על כל קילומטר. באגן הלבנט הקצב איטי יותר. על פי החישובים שביצעתי, טמפרטורת הבגרות (המכונה גם "חלון הנפט") הייתה אמורה להימצא באזור עומק של כ-6-7 ק"מ. התובנה הזו סייעה לי להבין את המבנה העמוק של לוויתן והייתה יריית הפתיחה לקידוח "לוויתן עמוק".

סימנים גיאופיזיים להימצאות גז

כאשר התנאים מאפשרים זאת, לעתים ניתן לראות את ההשפעה של נוכחות גז בחתכים סייסמיים. בעבודתי הבחנתי בכמה אזורים כאלו, כולם באופק סטרטיגרפי מסוים, המצוי מתחת לבסיס המלח, אבל לא צמוד אליו ממש. הסקתי מספר מסקנות ברורות:

1. באגן יש מאגרים.
2. במאגרים אלו קיים גז.
3. מכיוון שחלון הנפט מתחיל באזור 6 ק"מ, מדובר בגז בלבד, ללא נפט.
4. מאחר שהמאגרים לא צמודים לגוף המלח, ככל הנראה ישנו סלע כיסוי לא צפוי מתחת לגוף המלח.

הסעיף האחרון לא התאים למודל שבניתי וגרם לי לנדודי שינה רבים – עד שבבוקר בהיר אחד החלטתי שלא להתווכח עם העובדות ולכן שיניתי את המודל.

5 דקות לעומת 5 חודשים

היתר מוקדם ניתן לשנה וחצי בלבד. בתקופה זו היה עליי להכין פרוספקט למכירה לאחרים, משום שכרגיל קופתנו הייתה ריקה ובעצמנו לא נוכל לבצע את העבודה הסייסמית שבתכנית העבודה. ביצעתי פניות לכל מי שהכרתי בחו"ל, אך ללא תגובה. באותם הימים הייתה ישראל ידועה כמדינה ללא נפט, ולכן קידוח יקר כל כך נחשב אז לטירוף. ידידי ז'ניה (ד"ר לנדא) העובד בחברה צרפתית גדולה מאוד, טרח להודיעני שהעביר את הפרוספקט לדרגים הנכונים בחברה, ומשם נאמר לו שזהו פרוספקט "קטן מדי" עבורם. הייתי בייאוש מוחלט.

ערב אחד התקשר אליי קן הול, גיאולוג נחמד ובעליה של חברת נפט קטנה בטקסס, אשר אמר לי בערך כך: "איתן, אני מבין את מה שאתה מנסה לבצע, אבל בחו"ל אף אחד לא יבין זאת. אתה צריך לפנות לגופים שכבר פועלים בישראל ובאגן הלבנט". פעלתי כעצתו, למחרת הזמנתי את חברי ינקול (ד"ר גלבוע) מאבנר-דלק קידוחים, כדי שיראה את הפרוספקט. דקות ספורות עברו וינקול הודיע לי שהוא לוקח את העסקה בתנאים מסוימים. בתוך זמן קצר נחתמה העסקה עם דלק. רציו ודלק היו מעוניינות בהצטרפות נובל אנרג'י לעסקה המשותפת, אך זו לא השיבה. רק לאחר מאמץ גדול ולאחר חמישה חודשי הפצרות, היא הצטרפה.

ויהי בחצי הלילה…

קידוח לוויתן-1 בעיצומו, השנה היא כבר 2010. באחד מלילות סוף נובמבר הוזעקתי בחצות הלילה למשרדו של קן סטנלי כדי לצפות בחדירת המקדח אל שכבת המטרה. לבושי היה מרושל אך חמים כשהגעתי למשרדו, ובכל זאת רעדתי מקור ומהתרגשות.

למקדח בקידוח הזה חובר גשש אלקטרוני שמדד את ההתנגדות החשמלית בשכבות – והנתונים הועברו ישירות למשרדו של קן. הנוכחים כולם נעצו את עיניהם במחט האלקטרונית. המקדח המשיך בחדירתו מטה, אבל המחט התנדנדה קלות באזור החרסיות, שהיוו התנגדויות נמוכות. לפתע נראתה תזוזה הדרגתית. המחט עלתה לעבר ההתנגדות הגבוהה ושייטה לה בנחת באזור ההתנגדויות הגבוהות. חדרנו לתוך חול עם גז. כך התגלה שדה לוויתן.